ברטנורא על משנה חולין י״ב:ד׳

4 לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. אַף עַל גַּב דְּלָאו הַנִּתָּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו, הָכָא הַיְנוּ טַעֲמָא דְּסָבַר רַבִּי יְהוּדָה שַׁלֵּחַ מֵעִקָּרָא מַשְׁמַע, וְהָכִי קָאָמַר קְרָא, לֹא תִקַּח הָאֵם, אֲבָל מַה יֵּשׁ עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁתִּמְצָא הַקֵּן, שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם, וְאֵין כָּאן נִתָּק לַעֲשֵׂה אֶלָּא עֲבֵרַת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה:

5 אֵין לוֹקִין עָלֶיהָ. אִם קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ. אֲבָל אִם לֹא קִיֵּם הָעֲשֵׂה, כְּגוֹן הַלּוֹקֵחַ אֵם מֵעַל הַבָּנִים וּשְׁחָטָהּ אוֹ מֵתָה תַּחַת יָדוֹ, לוֹקֶה: